מומיות הפכו להיות חלק נרחב מהסרטים (בדרך כלל אימה) שאנחנו רואים. המומיות הן אנשים מצריים קדומים שמתו מזמן וגופם השתמר בתוך תכריכים וחומרים שהכהנים המצרים המציאו.
בעבר נהגו גם עמים אחרים מהמצרים לחנוט את מתיהם ובהם בני האינקה בפרו, שושלת האן בסין והילידים האוסטרלים. אולם מנהג זה רווח בעיקר בין המצרים הקדמונים. כיוון שלחות גורמת לריקבון הגופות, קברו המצרים תחילה את מתיהם בחולות המדבר, והחום הרב ששרר שם ייבש את הגופות ושמר על צורתן. כך יכלו לשמר את הגופות גם האנשים העניים שלא היה להם מספיק כסף לחניטה ראויה.
המצרים האמינו שיש 6 יסודות חשובים שמרכיבים את האדם: הגוף הפיזי, הצל, השם, הרוח, האישיות והאל-מוות- שאפשר להגדיר בתור הנשמה. המצרים האמינו שהנשמה מתקיימת כל עוד הגוף שייך לה קיים, וכדי לאפשר לנשמה להגיע "לגן העדן" המצרים היו צריכים לשמר את הגוף.
בערך בשנת 3000 לפנה"ס, עם איחודה של מצרים תחת שלטון הפרעונים, התחילו המצרים להאמין שאין זה לכבודו של אדם חשוב להיקבר בחול, אלא עליו להיקבר בתוך קבר. הם החלו לנהוג כך, אך אוויר הקבר גרם לריקבון הגופות. המצרים הבינו שיש לשמר את הגופות לפני הקבורה, והחלו להשתמש למטרה זו בתמרוקים, בעשבים ובשרפים בעלי ריח מתקתק. עם זאת לא שינו את מנהגם לקבור מזון ומשקה עם המת, ולכן חנטו גם את הבשר והירקות, ושמו אותם בכלי חרס. לעתים, כשקברו אדם עשיר, שמו את המזון בכלים יקרים, עשויים כסף או זהב. נוסף על כך, נהגו קרובי הנפטר ללכת אל הקבר מדי שנה בשנה, בימים מסוימים, ולקיים טקס דתי, שבמהלכו ניתנה למומיה אספקה מחודשת של מזון ומשקה. באותו פרק זמן שנאמרו בו התפילות, נהגו לפתוח את עיני הנפטר החנוט, את אוזניו ואת פיו, בתקווה שהוא יראה, ישמע ויאכל.
העשירים נקברו עם כמויות גדולות יותר של חפצי יוקרה ורהיטים, אך כל הקבורה ללא קשר למעמד הכלכלי או החברתי, כללו חפצים עבור הנפטר, כמו מזון או תכשיטים. החל מהממלכה החדשה, ספרי מתים נכללו בקבר, ובהם לחשים והוראות לשמירה בחיים שלאחר המוות. מצרים בממלכה החדשה נקברו גם עם פסלי שאטי, שהם האמינו שיבצעו עבורם עבודות פיזיות בחיים שלאחר המוות.
המצרים האמינו שכל נשמה עוברת מסלול מיוחד בדרך לעולם הבא שנשלט בידיי אוסיריס (אוסיריס היה פעם פרעה, אך אחיו סת שחמד את השלטון, רצח אותו. הוא לקח את מידותיו של הפרעה ועשה מסיבה גדולה. במסיבה היה ארון קבורה מדהים שסת דאג שיכינו במידותיו של אוסיריס. הוא הכריז על תחרות וקבע שמי שהארון יהיה במידותיו ינצח. האורחים (שהיו חבריו של סת) ניסו אך נכשלו. אך כשאוסיריס נכנס, והתאים בדיוק, סגרו עליו סת וחבריו את הארון, ביתרו אותו, וזרקו לנהר הנילוס. אישתו איסיס ניסתה למצוא ולחבר את החלקים, והיא מצאה את כולם מלבד אחד. בגלל זאת לא יכל לחזור להיות מלך, גם אם האלים יפיצו בו חיים, ולכן שמו אותו מלך על עולם המתים.)
בעבר נהגו גם עמים אחרים מהמצרים לחנוט את מתיהם ובהם בני האינקה בפרו, שושלת האן בסין והילידים האוסטרלים. אולם מנהג זה רווח בעיקר בין המצרים הקדמונים. כיוון שלחות גורמת לריקבון הגופות, קברו המצרים תחילה את מתיהם בחולות המדבר, והחום הרב ששרר שם ייבש את הגופות ושמר על צורתן. כך יכלו לשמר את הגופות גם האנשים העניים שלא היה להם מספיק כסף לחניטה ראויה.
המצרים האמינו שיש 6 יסודות חשובים שמרכיבים את האדם: הגוף הפיזי, הצל, השם, הרוח, האישיות והאל-מוות- שאפשר להגדיר בתור הנשמה. המצרים האמינו שהנשמה מתקיימת כל עוד הגוף שייך לה קיים, וכדי לאפשר לנשמה להגיע "לגן העדן" המצרים היו צריכים לשמר את הגוף.
בערך בשנת 3000 לפנה"ס, עם איחודה של מצרים תחת שלטון הפרעונים, התחילו המצרים להאמין שאין זה לכבודו של אדם חשוב להיקבר בחול, אלא עליו להיקבר בתוך קבר. הם החלו לנהוג כך, אך אוויר הקבר גרם לריקבון הגופות. המצרים הבינו שיש לשמר את הגופות לפני הקבורה, והחלו להשתמש למטרה זו בתמרוקים, בעשבים ובשרפים בעלי ריח מתקתק. עם זאת לא שינו את מנהגם לקבור מזון ומשקה עם המת, ולכן חנטו גם את הבשר והירקות, ושמו אותם בכלי חרס. לעתים, כשקברו אדם עשיר, שמו את המזון בכלים יקרים, עשויים כסף או זהב. נוסף על כך, נהגו קרובי הנפטר ללכת אל הקבר מדי שנה בשנה, בימים מסוימים, ולקיים טקס דתי, שבמהלכו ניתנה למומיה אספקה מחודשת של מזון ומשקה. באותו פרק זמן שנאמרו בו התפילות, נהגו לפתוח את עיני הנפטר החנוט, את אוזניו ואת פיו, בתקווה שהוא יראה, ישמע ויאכל.
העשירים נקברו עם כמויות גדולות יותר של חפצי יוקרה ורהיטים, אך כל הקבורה ללא קשר למעמד הכלכלי או החברתי, כללו חפצים עבור הנפטר, כמו מזון או תכשיטים. החל מהממלכה החדשה, ספרי מתים נכללו בקבר, ובהם לחשים והוראות לשמירה בחיים שלאחר המוות. מצרים בממלכה החדשה נקברו גם עם פסלי שאטי, שהם האמינו שיבצעו עבורם עבודות פיזיות בחיים שלאחר המוות.
המצרים האמינו שכל נשמה עוברת מסלול מיוחד בדרך לעולם הבא שנשלט בידיי אוסיריס (אוסיריס היה פעם פרעה, אך אחיו סת שחמד את השלטון, רצח אותו. הוא לקח את מידותיו של הפרעה ועשה מסיבה גדולה. במסיבה היה ארון קבורה מדהים שסת דאג שיכינו במידותיו של אוסיריס. הוא הכריז על תחרות וקבע שמי שהארון יהיה במידותיו ינצח. האורחים (שהיו חבריו של סת) ניסו אך נכשלו. אך כשאוסיריס נכנס, והתאים בדיוק, סגרו עליו סת וחבריו את הארון, ביתרו אותו, וזרקו לנהר הנילוס. אישתו איסיס ניסתה למצוא ולחבר את החלקים, והיא מצאה את כולם מלבד אחד. בגלל זאת לא יכל לחזור להיות מלך, גם אם האלים יפיצו בו חיים, ולכן שמו אותו מלך על עולם המתים.)
היו כמה שיטות חניטה. הדרך הטובה והיקרה ביותר הייתה לפתוח את הגופה ולהוציא ממנה את האיברים הפנימיים, כולל המוח, ולהכניס לתוך החלל תמרוקים ושרפים. אחר כך שמו את האיברים בכדים קנופיים. הגוף נעטף בתחבושות ועם הנחתה של כל תחבושת נאמרו תפילות ומזמורים. תהליך זה נמשך שבעים יום. כל האיברים הפנימיים (פרט ללב), שהוצאו מהגוף, נחנטו, הושמו בכדים נפרדים ונקברו יחד עם המומיה.
הכדים ותכולתם היו: כד התן- בו אוכסנה קיבת המת. רראש הכד היה בדמות האל התן דואמותאף. כד אנושי- בו אוכסן הכבד. ראש האדם היה שייך לאל אימסתי. כד הבבון- בו אוכסנו הריאות. ראש הכד היה בדמות האל חפי בעל ראש הבבון. וכד הבז- ראשו היה בדמות האל קבחסנוף ובו נשמרו המעיים. החלו להשצמש בכדים ולשמור על החלקים האלו החל מהשושלת הרביעית. ארבעת האלים הם בניו של הורוס, אל המלחמה.
הכדים ותכולתם היו: כד התן- בו אוכסנה קיבת המת. רראש הכד היה בדמות האל התן דואמותאף. כד אנושי- בו אוכסן הכבד. ראש האדם היה שייך לאל אימסתי. כד הבבון- בו אוכסנו הריאות. ראש הכד היה בדמות האל חפי בעל ראש הבבון. וכד הבז- ראשו היה בדמות האל קבחסנוף ובו נשמרו המעיים. החלו להשצמש בכדים ולשמור על החלקים האלו החל מהשושלת הרביעית. ארבעת האלים הם בניו של הורוס, אל המלחמה.
שיטה זולה יותר הייתה להספיג את הגופה בנתר. נתר מורכב מ-4 מלחים: סודיום קרבונט (Na2CO3), סודיום ביקרבונט, סודיום כלוריד וסודיום גופרתי (Na2S). סודיום קרבונט פועל כגורם מייבש, המוציא את הנוזלים מהגופה. הסודיום ביקרבונט, בסביבה לחה, מעלה את רמת ה-PH בגוף, היוצר סביבה עוינת לבקטריות (מניעת ריקבון). שיטה זולה אף יותר הייתה שימוש במלח או בסיד. בכל השיטות האלו נכרך הגוף בתחבושות לאחר החניטה, ועל רבות מהן נכתבו תפילות בדיו.
עד תקופת הממלכה החדשה, המצרים כבר הגיעו למומחיות באמנות החניטה; הטכניקה הטובה ביותר ארכה 70 יום וכללה הסרה של האיברים הפנימיים, הוצאת המוח דרך האף, וייבוש הגופה בתערובת של מלחים. הגופה אז נעטפה בבד עם קמיעות מגינים שהושמו בין השכבות, והוצבה בארון מעוטר דמוי-אדם. מומיות מהתקופה המאוחרת גם הוצבו בקופסאות מומיה צבועות.
אלה שזכו לקבורה הכי טובה ויפה, במקומות הכי יפים- הפירמידות, היו כמובן "בני האלים" הפרעונים. קחו לדוגמא את הקבר של הפרעה הצעיר ביותר- הלוא הוא תות ענח'-אמון. אפילו היו לו אצבעות מלאכותיות בתור תכשיטים. הסרקופג שלו (ושל הפרעונים האחרים) היה כמו בובת בבושקה, והכיל הרבה ארונות. הארון הראשון היה עשוי מעץ עם ריקוע זהב. הארון השני גם הוא היה עץ עם ריקוע זהב, ועליו צוייר דיוקנו של הפרעה. הארון השלישי היה 110 קילו של זהב טהור. זוהי יצירת האומנות העשויה זהב טהור הכי גדולה שנחשפה עד היום! תארו לכם כמה שודדי קברים ניסו להיכנס ללא הצלחה לקבר עד שמשלחת החפירות הגיעה. החלק הבא היה כבר התכריכים עם האבנים היקרות והקמעות שנועדו להגן על הפרעה בעולם הבא. החלק הבא כבר היה המומיה עצמה. למומיה עצמה הייתה מסכה על פניו של המלך שגם היא הייתה עושיה זהב.
המלכים ובני האדם לא היו היחידים שנקברו ונחנטו. כמו כן גם חיות אחרות שהיו קדושות לאלים בשל האליםשדמו להם, ולא פעם חיות אלו נמצאו. כגון חתולים, בבונים, ואיביסים (סוג של ציפור).
אלה שזכו לקבורה הכי טובה ויפה, במקומות הכי יפים- הפירמידות, היו כמובן "בני האלים" הפרעונים. קחו לדוגמא את הקבר של הפרעה הצעיר ביותר- הלוא הוא תות ענח'-אמון. אפילו היו לו אצבעות מלאכותיות בתור תכשיטים. הסרקופג שלו (ושל הפרעונים האחרים) היה כמו בובת בבושקה, והכיל הרבה ארונות. הארון הראשון היה עשוי מעץ עם ריקוע זהב. הארון השני גם הוא היה עץ עם ריקוע זהב, ועליו צוייר דיוקנו של הפרעה. הארון השלישי היה 110 קילו של זהב טהור. זוהי יצירת האומנות העשויה זהב טהור הכי גדולה שנחשפה עד היום! תארו לכם כמה שודדי קברים ניסו להיכנס ללא הצלחה לקבר עד שמשלחת החפירות הגיעה. החלק הבא היה כבר התכריכים עם האבנים היקרות והקמעות שנועדו להגן על הפרעה בעולם הבא. החלק הבא כבר היה המומיה עצמה. למומיה עצמה הייתה מסכה על פניו של המלך שגם היא הייתה עושיה זהב.
המלכים ובני האדם לא היו היחידים שנקברו ונחנטו. כמו כן גם חיות אחרות שהיו קדושות לאלים בשל האליםשדמו להם, ולא פעם חיות אלו נמצאו. כגון חתולים, בבונים, ואיביסים (סוג של ציפור).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה