האלים הסיניים

כמו לכל שאר העמים גם לסיניים היו אמונות, אלים ומיתולוגיה. הינה סיכום של כל האלים הסיניים, ובריאת העולם לפי הסיניים.

קאי-שן (Cai-shen): אל השגשוג, גם בדת הטאואיזם וגם בסיפורי העם. יש לו כמה כוחות קסם, כגון מניעת ברקים ורעמים והבטחת רווח מעסקאות מסחריות.

כדמות היסטורית הוא מזוהה עם זאו קסואן-טאן (Zhao Xuan-tan) משושלת צ'ין. הוא גם עזר לזאנג דאו-לינג (Zhang Dao-ling) בחיפושו אחר הסם להארכת החיים.

קאי-שן מתואר כאדם בעל פנים שחורות ושפם עבות, רכוב על נמר שחור. על ראשו הוא חובש כובע ברזל ובידו הוא אוחז בנשק ברזל.

צ'ו ג'יאנג (Chu Jiang): מלך הגיהנום השני, גיהנום הגנבים והרוצחים. מאמין שגיהנום זה הוא אגם קרח ענק. מכבדים את צ'ו ג'יאנג ביום הראשון של הירח השלישי (כנראה בראשון למרץ, לפי לוח השנה שלנו).

אר-לאנג (Er-lang): אל שומר המפזר רוחות רעות על-ידי שליחת כלבי-הציד של גן-עדן (טיאן-גואו, Tian-gou) עליהן. אמו היא אחות קיסר האיחד, יו הואנג (Yu-huang).

פאן-קוי (Fan-kui): אל הקצבים.

פיי ליאן (Fei Lian): אל הרוח, הנושא את הרוח בשק. הוא נמצא תחת פיקוחו של שן יי (Shen Yi), הקשת השמימי, בשל היותו עושה-צרות.

הוא מתואר כדרקון מכונף עם ראש צבי וזנב נחש. בצורתו האנושית הוא נודע כפנג בו (Feng Bo).

פנג פו-פו (Feng Po-po): מילולית-גברת רוח. זוהי אלת הרוחות. בימים שקטים היא מחזירה את הרוח לשק בו היא נושאת אותה. פנג פו-פו מתוארת כאישה מקומטת רכובה על נמר העובר בדרך עשויה עננים.

גאו יאו (Gao Yao): אל המשפט העתיק. נודע גם כטינג-ג'יאן (Ting-jian). בחיפושו אחר אי-צדק הוא מלווה על-ידי ראם.

גונג דה טיאן (Gong De Tian): אלת המזל. בידה הימנית היא עושה מחווה של עזות פנים. בידה השמאלית היא אוחזת בפנינה ממלאת משאלות. היא דומה מאוד לאלה ההינדית לאקשמי (Lakshmi).

גון (Gun): אל האדמה, נכדו של הקיסר הצהוב, הואנג-די (Huang-di), ואביו של דה-יו (Da-yu). בגלל כשלונו לשלוט במבול הגדול, שהגיע לגן-עדן, בעזרת בניית סכרים, מתייחסים אליו כאל שותפו של גונג גונג (Gong Gong, שד השטפונות). לפי מיתוס אחר הוא הוצא להורג על-ידי אל האש בשל כשלונו.

האן (Han): אל הנהר האן והתגלמותו.

הה-בו (He Bo): אל נהר חזק הנקרא גם בינג-יי (Bing-yi). אחיה המבוגר של הנג או (Heng O), אלת הירח. הוא הקריב את עצמו על-ידי הצמדת אבנים לגופו וצלילה למי הנהר, וכך קיבל חיי-אלמוות. הדבר הוביל לפולחן של הקרבת נערה צעירה להה-בו על-ידי זריקתה למי הנהר כדי שתהיה לכלתו (מנהג זה נמשך עד סוף שושלת זואו (Zhou) בשנת 256 לפנה"ס).

הנג או (Heng O): אלת הירח, מסמלת את הקור והאפלוליות של היין. הנג או היא אישתו של שן-יי, אל השמש הנודע גם כקשת השמימי, ואחותו הצעירה של אל הנהר הה-בו. היא ניסתה לגנוב את שיקוי האלמוות של בעלה, אך נתפסה והספיקה לשתות רק חצי, כך הצליחה לעלות רק חצי דרך לגן-עדן ונאלצה להתיישב על הירח.

הנג או מתוארת כלבושה בגלימות יפהפיות, ידה הימנית מונחת על גלגל הירח, לעיתים היא ישובה על צפרדע תלת-רגלית.

הואו טו (Hou Tu): אל האדמה והקרקע. הוא חלק מהכת הקיסרית.

הואו-צ'ו (How-chu): אל האוויר.

הואו-טו (How-too): אל אדמה עתיק המתואר כמפלצת השוכנת בהרים ובנהרות.

הואנג פיי-הו (Huang Fei-hu): במקור הוא היה אל אדמה המתואר כפר בעל עין אחת וזנב נחש. מאוחר יותר הוא נעשה אל הר המושל בהר הקדוש טאי-שאן (Tai Shan) בסין המזרחית. הוא שופט את נשמות המתים המגיעות להר זה.

 בראשית היה תוהו-ובוהו בצורת ביצת תרנגולת, ושמו היה הוּן-דוּן. והארץ והשמיים היו מעורבבים בו. אחרי 18,000 שנים נבקעה הביצה ומהחלקים הקלים והבהירים שבה נוצרו השמיים. מהחלקים האפלים והכבדים נוצרה הארץ וביניהם עמד פּאן גוּ, שהיה חכם יותר מהארץ ואלוהי יותר מהשמיים. הוא נראה כמו גמד מכוער בעל קרניים ולבוש שמלת עלים. בידו הימנית אחז פטיש ובשמאלית אזמל סתתים. ויש הטוענים שהיו לו ראש של דרקון וגוף של נחש.

בכל יום גבהו השמיים בשלושה מטרים, והארץ העמיקה בשלושה מטרים, ופאן גו, שראשו היה בשמיים ורגליו בארץ גבה גם כן בשלושה מטרים. כעבור 18,000 שנים הגיעו למלוא גודלם: קצת יותר מ-19,000 ק"מ כל אחד.

כשפאן גו עמד למות, התחוללו בגופו שינויים רבים: מנשימתו נוצרו הרוח והעניים ומקולו נוצר הרעם. עינו השמאלית הפכה לשמש וימינו לירח. מידיו ורגליו נולדו ארבע רוחות השמיים וחמשת חלקי גופו נהפכו לחמשת ההרים הקדושים. את הנהרות והנחלים יצרו דמו ונוזלי גופו ואת האדמה והשדות יצר בשרו. שריריו וגידיו הפכו לעורקי הארץ. שיער גופו נעשה ליערות ופרחים, עצים ועשב, ומשיער ראשו וזקנו נולדו הכוכבים והמזלות. שיניו ועצמותיו הפכו למתכות וסלעים וזרעו ולשד עצמותיו לפנינים ואיחד (אבן בשם JADE) שתופסת מקום חשוב במיתולוגיה הסינית. הזיעה והשתן הפכו לגשם (מה שמצדיק ואף מחייב את השימוש במטרייה) ומהחרקים שעל גופו נוצרו בני-האדם.